כל שנה זה חוזר - תלמידים חדשים, כיתה חדשה, מורים חדשים, או בעצם מוכרים, אבל בסופו של דבר קצת שונים. וכל פעם חוזר אותו סיפור: השיעור הראשון. מלחיץ גם בשביל התלמידים, ואני מניחה שגם בשביל המורים. אז אספנו פה את כל הטיפים למפגש ראשוני מוצלח.
היפתח, כי זה גורם לנו להרגיש יותר בנוח כשאנחנו יודעים עליך פרטים, גם אם הם בסיסיים. חוץ מזה, המערכת הבסיסית והאוטומטית שנוצרת בין מורה לתלמיד לא ממש נותנת מקום לאף אחד מהצדדים לספר על עצמו. ברגע שאתה קצת נפתח, אתה בעצם שובר את המסגרת הזו ומבהיר לנו, התלמידים, שאתה מעוניין ביותר ממערכת מרוחקת וקרה: שאתה מעוניין באמת להכיר אותנו מעבר לציונים שלנו.
זה לא אומר שאתה צריך לספר לתלמידים את כל קורות חייך האישיים - כבר קרו מקרים שמורים ניסו לספר על עצמם וסיפרו פרטים שאפילו הביכו אותנו (פרטים מאוד אישיים).
אז מה היינו רוצים לדעת?
למה בחרתם ללמד - מורה שאומר שהוא ראה מודעה בעיתון, ולכן החליט להיות מורה - גורם לנו להרגיש כמו עול. כאילו אין לו באמת חשק להיות כאן, אלא זו ברירת המחדל. לעומת זאת, מורה שיספר לי שהסיבה שבגללה החליט לפנות למקצוע ההוראה היא לגרום לתלמיד לאהוב את המקצוע, יגרום לי להעריך אותו ולהרגיש שאכפת לו מההרגשה שלי, ולא רק מהציונים שלי.
משפחה - מורה שמספר על המשפחה, הבית, ילדים (אם יש) - גורם לי להרגיש שמעבר למורה שלי, הוא גם בן אדם. מה שגורם לי לתת לו את הכבוד שבין אדם לאדם.
דברים אהובים - נשמח לשמוע על תחומים, תחביבים, שיגעונות (גם מוזרים), סרטים וספרים שאתה אוהב. בכל מקרה, רצוי לספר לנו רק על דברים שאתה אוהב. אם מורה נכנס לכיתה ומציג את עצמו, ובדרך מזכיר שהוא מאוד אוהב ספר שאני אוהבת, זה יכול לגרום לי לרצות לשמוע את דעתו על נושאים אחרים, להרגיש פתוחה יותר לידו ולהעריך אותו יותר. לספר לתלמידים על תחומים אהובים גורם לנו להרגיש שהמורה שעומד מולנו הוא בן אדם, עם תחומים שהוא אוהב, שהוא לא קיים רק בתחומי בית הספר - זה מוביל לפתיחות, הערכה וכבוד.
התעניין בנו - אבל לא בכוח. זה מאוד נחמד שמורה נכנס לכיתה ושואל אותנו איך היה לנו היום (במיוחד אם זה ביום הראשון ללימודים), אבל תמיד יש לשים לב מתי זה עובר את גבול ההתעניינות והופך לקצת חטטנות. ביום הראשון ללימודים תמיד טוב שהמחנך מחליף עם כל תלמיד משפט או שניים, לא במתכונת של "בוא רגע, אני רוצה לדבר איתך" אבל במהלך ההפסקה יש בהחלט מקום לפנות לתלמידים באופן אישי. נגיד לבוא לקבוצה של חברים (אם אנחנו לבד ומורה בא לדבר אתנו זה הרבה יותר מלחיץ מאשר בקבוצה) ולשאול איך היה השיעור, או מה דעתנו על זה וזה. כשהמורה נכנס לכיתה רצוי לשאול שאלה כללית את כל הכיתה, להיכנס לכיתה בשאלה כמו: “איך עבר לכם היום הראשון ללימודים?”. להתעניין בנו ביום הראשון זה מאוד נחמד אבל צריך לדעת מה לא לשאול ומתי זה הגבול מבחינתנו. לשאול איך עבר עלינו היום זה מעולה אבל אם שאלתם תלמיד שאלה באופן אישי ואתם רואים שהוא מרגיש לא בנוח או לא רוצה לענות - אין צורך ללחוץ. כנראה שעדיין לא זכיתם באמון של התלמיד. זה ממש לא אומר שמעכשיו והלאה אסור לכם לדבר אתו - אלא רק שכדאי לחכות עוד כמה ימים. לעומת זאת, אם אתם רואים שהתלמיד חש בנוח אתכם - כדאי להראות שאתם באמת מתעניינים במה שיש לו לומר.
אל תבטיחו הבטחות שאתם לא מתכוונים לקיים. אם בשיעור הראשון מורה מבטיח לנו הבטחה שמבחינתנו חיובית - זה יוצר עלינו רושם טוב. אבל אם שיעור או מספר שיעורים אחרי זה אנחנו נגלה שהוא לא עומד בהבטחה שלו - זה יגרום לתדמית לא טובה. מורה אחד פעם נכנס לשיעור הראשון ואמר לנו שהוא לא נותן שיעורי בית. אנחנו, כמובן, מאוד שמחנו. חבל שבסוף אותו השיעור הוא נתן לנו שיעורי בית, וכך גם בשאר השיעורים במהלך השנה. זה גורם לנו לערער במילה של מורה כזה ולא לסמוך עליו.
היה נחמד, אבל לא מזויף - אל תנסה להיות יותר 'נחמד', זאת אומרת פחות קפדן ממה שאתה מתכוון להיות במהלך השנה. אם תעשה זאת אנחנו פשוט נעלב, נרתע, אם במהלך השנה אתה פתאום 'תתהפך' ותתחיל להיות יותר נוקשה.
חייך - לא כל הזמן, זה יכול להראות מזויף. אבל אם תלמיד מדבר על עצמו, או מתבלבל, או סתם מספר בדיחה (גרועה או טובה) תחייך, תצחק. תן לנו להרגיש שאתה בצד שלנו.
זה תמיד מתסכל אותי כשמורים (בעיקר מחנכים) מצפים שאני אתן בהם אמון, אספר להם דברים אישיים על עצמי, בלי שהם עשו משהו כדי לזכות באמון הזה. עדיף אפילו לומר את זה באופן מפורש באחד השיעורים הראשונים: להסביר לנו שאתם לא מצפים שניתן בכם אמון על ההתחלה. זה נותן לנו תחושה שאתם מכבדים אותנו ואת שיקול הדעת שלנו ויודעים שזכותנו לא לסמוך עליכם באופן מוחלט. אתם תצטרכו לעבוד כדי להרוויח את האמון שלנו, ולצפות לקבל אותו במתנה יכול להתפרש כזלזול בנו. אל תצפה שישר ייתנו בך אמון.
מורים רבים מספרים בשיעור הראשון מה הציפיות שלהם, והדרישות שלהם לשנה הבאה. זה מאוד, מאוד מתסכל. בסופו של דבר אתם באים אלינו עם רשימה של דברים בהם אנחנו צריכים לעמוד. אנחנו עוד לא מכירים אתכם, ואתם עוד לא מכירים אותנו. אין ביננו שום אמון, שום כבוד. זה מצב שעומד להשתנות - אנחנו נתחיל לסמוך עליכם, לכבד אתכם, להעריך אתכם. אבל עד אז יש עוד זמן, ולא כדאי לבוא אלינו עם רשימה של דרישות, שיכול להיות שבדיעבד תגלו שלא מתאימים לכיתה הספציפית. למשל, יכול להיות שאחת הדרישות שלכם תהיה שנדבר בהצבעה. לחלק מהכיתות הסידור הזה מתאים, לחלק לא. אתם צריכים להתאים את הדרישות שלכם לכיתה רק אחרי שלמדתם להכיר אותנו. אל תבוא בדרישות על ההתחלה. אפשר לתאם ציפיות, אבל מאוד חשוב שזה יהיה הדדי - גם לנו יש מה לומר לכם, גם לנו יש ציפיות ואולי הן יוכלו לעזור לכם במהלך השנה.
זה מאוד ברור אילו מורים מתכננים מראש את השיעורים שלהם ואילו מורים פשוט מאלתרים תוך כדי. הרבה מורים חושבים שאף אחד לא שם לב אם הם פשוט 'זורמים' עם השיעור, ולא באמת חושבים מראש על מה הם הולכים לעשות, אבל זה מורגש בהחלט. זה נכון שכדאי להשאיר מקום לספונטניות, ולא להיות מקובעים מראש על בדיוק מה הולך לקרות - תמיד יש שאלות ויכול להיות שמשהו שאחד התלמידים יאמר יהפוך לדיון, ובכל זאת כדאי לחשוב מראש מה המטרות שלכם בפגישה, מה אתם רוצים להשיג מהפגישה (למשל, גיבוש כיתתי, דיון, וכו'). תכננו את השיעורים מראש. שיעורים שתוכננו מראש הולכים הרבה יותר טוב ונותנים לנו הרגשה שמעריכים אותנו ואת הזמן שלנו.
בהצלחה!!