שיחות אישיות זה נושא מאוד רגיש, ובתור תלמידה, גם די מרתיע. זה די מפחיד שהמחנך פתאום ניגש אליך ואומר "אני צריך לדבר אתך.” אבל בעצם, כל המצב הזה שגוי לחלוטין. זה לא צריך להיות כזה מצב מפחיד, מרתיע. הייתי רוצה שהמשפט הזה יהיה לי מוכר, אפילו משפט שאני אהיה רגילה לשמוע.
כי בסופו של דבר מכל השיחות שהיו לי עם המחנך (האחרון) יצאתי בתחושה, בסופו של דבר, טובה. שאכפת לו ממני. שאני חשובה לו. שגם אם זו לא הייתה שיחה ארוכה, מקסימום 5 דקות, הן היו 5 דקות משמעותיות. גם אם לפעמים הרגשתי הוא עבר את הגבול בין אכפתיות לחטטניות (נושא בפני עצמו), הוא עשה זאת מתוך כוונה טובה, ובאמת באכפתיות.
אני לא חושבת שצריך לשבת עם כל ילד מכיתת החינוך שעה. אני יודעת שלמורים יש לו"ז עמוס: אתם צריכים לבדוק מבחנים, עבודות, לענות להורים, להיות בקשר עם המנהלים, אבל אפילו 5 דקות פה 5 דקות שם יכולות לעשות מבחינתנו הבדל משמעותי.
השיחות האלו באמת משמעותיות בשביל התלמידים, הן עוזרות לנו לשתף את המורים ומחזקות את הקשרים בין התלמיד למחנך או למורה. אבל בנוסף לכל הצדדים החיוביים של שיחות האלו, באות גם מספר בעיות שמורגשות מהצד של התלמידים ולכן כדאי לשים לב למספר דגשים:
חשוב להקפיד לא להפלות - לפעמים, למשל, עובר על אחד התלמידים שלכם יום, או תקופה קשה. זה נכון שחשוב לדבר אתם, לברר מה קורה, האם אתה יכול לעזור. אבל אם אחד התלמידים בכיתה נראה ממש בסדר - עם חברים, צוחק, ציונים מעולים, זה ממש לא אומר שלא כדאי לדבר אתו. לכל תלמיד מגיע יחס אישי, זמן והשקעה מצד המחנך או המורה, בלי קשר לשאלה האם הוא עובר משהו כרגע. השיחות יהיו מועילות לשני הצדדים גם אם כל מה שיקרה זה שתכירו אחד את השני קצת יותר טוב. כבר קרה לי שהמחנך הוציא ילד מסוים על בסיס שבועי ודיבר אתו. לתלמיד הספציפי הזה זה עזר, אבל זה העליב ואפילו פגע בחלק מהתלמידים האחרים - שהוא משקיע כל כך בקשר עם תלמיד אחד בזמן שהוא מעולם לא עשה שיחה אישית לתלמידים מסוימים.
שיחות על בסיס שבועי או חודשי יכולות לתת לכל תלמיד מקום להביע את עצמו - גם אם תגידו בתחילת השנה (או לצורך העניין כל שבוע) באופן מאוד ברור שאתם תשמחו לייעץ או לדבר עם התלמידים על כל עניין, אחוז מאוד קטן מהתלמידים שרוצים לדבר אתכם באמת יפנה אליכם. אני יודעת שלמורים יש המון דברים לעשות, אבל השיחות האלו באמת לא חייבות לקחת הרבה זמן והן מאוד משמעותיות בשבילנו.בשביל לבוא להתייעץ עם מורה מרצונך החופשי אתה צריך להודות בפני עצמך שאתה סומך עליו ומעריך אותו (ולפעמים זה יותר קשה ממה שזה נשמע), אתה צריך להודות בפני עצמך שאתה צריך עזרה, שאתה לא יכול להתמודד עם הנושא הספציפי הזה בכוחות עצמך, וגם אתה צריך, בסופו של דבר, להודות בכל זה בפני המורה - בכך שאתה מגיע אליו.
לפעמים אני מאוד רוצה להתייעץ עם מורה מסוים על עניין כלשהו, אבל בגלל שאני לא מסוגלת להודות באחד מהדברים האלו בפני עצמי, או בפניו, אני לא עושה את זה. זו אחת הסיבות בגללן חשוב כל כך להשתדל וליזום כמה שיותר שיחות כאלו, וגם במהלך השיחות האלו, לפעמים התלמיד יהיה מובך, או לא ירצה לענות על השאלות. מאוד חשוב לא לוותר, כדאי לתת לתלמיד זמן. יכול להיות שפשוט עדיין לא זכיתם באמון שלו באופן מוחלט, או שהנושא הזה מביך אותו למרות שהוא כן רוצה לדבר עליו, או שהוא פשוט מאוד צריך קצת זמן להיפתח. עוד דבר שיכול לעזור זה לשתף אותו בתחושות שלכם, בדברים דומים שעברו עליכם - לנסות ולתת לו תחושה שאתם סומכים עליו. אי אפשר לצפות ממישהו לחשוף בפניך פרטים אישיים עליו, כשהוא לא יודע כלום עליך. נסו לתת לו מקום להביע את עצמו. אם אתם רואים שהתלמיד לא מרגיש בנוח, כדאי פשוט לעזוב אותו ולנסות שוב לאחר כמה ימים. אם תשאלו תלמיד אם הוא רוצה לדבר על משהו, והוא יגיד "לא,” זה לא תמיד אומר שהוא לא רוצה לדבר על זה, אלא יכול להיות שהוא פשוט עדיין לא מוכן להודות בזה שהוא רוצה לדבר על זה. נסו להבהיר שאתם רוצים לדעת מה קרה, אבל שתכבדו אותו אם הוא לא רוצה לספר.
לדוגמה:
תרחיש לא נכון
מורה: קרה משהו?
תלמיד: לא.
במצב כזה אתה תקוע. אין לך ממש לאן להמשיך מכאן, אלא אם כן אתה תאמר משהו בסגנון "אני לא מאמין לך", ומבחינתנו צריך להימנע מזה.
תרחיש לא נכון
מורה: ראיתי שבתחילת השיעור היית די נסער. אתה רוצה לדבר על זה?
תלמיד (בלית ברירה): לא.
הבעיה כאן היא שלא משנה כמה אני ארצה לדבר עם מורה על משהו, אני לעולם לא אוכל לומר לו "כן, אני רוצה לדבר על זה." רק עצם הרעיון הזה מזעזע אותי. בשביל להיות מסוגל לומר למורה שאתה רוצה לדבר אתו לגבי משהו אתה צריך, כפי שכבר כתבתי, להודות בכך שאתה סומך עליו לחלוטין, ומבחינתי זה כבר מציג אותי בתור חלשה. זו כנראה צורת חשיבה לא נכונה, אבל היא משותפת לי ולעוד תלמידים רבים.
תרחיש נכון:
מורה: היי. אפשר להחליף אתך מילה שנייה?
תלמיד: כן.
מורה: ראיתי שבתחילת השיעור נראית די נסער, אז הבנתי שקרה משהו. אני ממש אשמח אם תשתף אותי.
בתרחיש הזה, בתור התחלה, לא מתקיפים את התלמיד ישר ב"מה קרה??” אלא מודיעים לו שאתה רוצה לדבר אתו. אחרי זה אתה מבהיר שאכפת לך מה קורה אתו, ושאתה רוצה לשמוע מה קרה אתו.
אפשר גם לנסות ולהתייעץ אתו לגבי נושא לא קשור, נגיד, איך כדאי לחלק את הכיתה לקבוצות. כך גם התלמיד ירגיש שאתם מעריכים אותו ואת דעתו, וגם יהיה לכם נושא אחר לדבר עליו, ובתקווה הוא ירגיש יותר קרוב אליכם. אפשרות נוספת היא לנסות ולא לדבר אתו שיחה של ארבע עיניים, אלא לתפוס אותו ועוד כמה חברים שלו לשיחה. במקרה כזה הנושא לא יכול להיות הוא, אלא משהו אחר (נגיד, חילוק הכיתה לקבוצות) וככה הוא ירגיש יותר בנוח לדבר עם המורה, כשיש לו 'גיבוי' של חברים.
במקרה והתלמיד עשה משהו רע, וזו בעצם אמורה להיות שיחת נזיפה:
נסו לשבת עם התלמיד במקום ניטרלי - כלומר לא במשרד שלכם, או בחדר המורים.
נסו לשבת, ולא לעמוד: דבר ראשון יש סיכוי די טוב שאתם יותר גבוהים, מה שכבר יוצר תחושה קצת מאיימת, ודבר שני זה נותן אווירה קצת יותר רגועה.
נסו לשבת ליד התלמיד, לא מולו. נסו להבהיר לו שאתם בצד שלו, לא נגדו. אם אתם יושבים מולו זה מחזק את הרעיון שהוא צריך להיות במלחמה אתכם, ואם אתם לידו זה נותן תחושה שהתלמיד יכול להיעזר בכם, להתייעץ אתכם.
נסו לשקף לו את מה שקרה מהעיניים (היחסית אובייקטיביות) שלכם. תנו לו לתקן אתכם במקומות שבהם הוא חושב שאתם טועים. נסו לתת לו מקום לספר לכם את הסיבה שלו, אל תתקעו אותו ישר עם משפטים כמו "לא מעניין אותי." "לא אכפת לי מי התחיל." "וזה הופך את זה לבסדר?" וכו', אלא לתת לו לפרוק את מה שקרה מנקודת המבט שלו. חשוב לא לתת לו תחושה שאתם באתם לשיחה עם דעה מקובעת מראש, שאתם יודעים מה קרה, שאתם רק רוצים להבהיר לו מה דעתכם בעניין. נסו באמת להקשיב למה שיש לו לומר, ומדי פעם להנחות אותו עם שאלות כמו "אתה מרגיש שלא עשית שום דבר לא בסדר?" חשוב לא לומר את זה בטון מזלזל, אלא בטון מתעניין. אפשר אפילו להתייעץ עם התלמיד בנוגע לצעדים שלדעתו אתה צריך לנקוט. גם אם זה מפתיע, רוב התלמידים לא יאמר שלדעתם הם היו לגמרי בסדר ולא צריך לתת להם שום עונש - ממקרים קודמים בכיתה שלי אני רואה שלרוב התלמיד יאמר ששני הצדדים היו לא בסדר, וכנראה באמת מגיע להם עונש. אל תנסו ללחוץ על התלמיד לומר בדיוק איזה עונש - קשה להעניש את עצמך.
בסופו של דבר לא צריכה להיות יותר מדי התלבטות האם כדאי לדבר עם תלמיד. קשה לתאר כמה השיחות הקצרות האלו משמעותיות בעיננו, וגם אם לפעמים קצת מביכות אותנו, הן בעיקר גורמות לנו להרגיש שאנחנו חשובים למחנך או למורה. יש כל כך הרבה דברים טובים שאפשר להרוויח משיחה אישית עם תלמיד, שבאמת שלא צריכה להיות התלבטות. גם אם בהתחלה זה קשה, או מביך, עם הזמן זה ישתפר, ועם השיפור בשיחות גם יבוא שפור ביחסים בין המורים לתלמידים.